פסק-דין בתיק ע"א 4298/07

1.       ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחדרה ( כב' הרשמת, גב' קרן מרגולין פלדמן) מתאריך 13.2.2007 בתיק הוצל"פ 12-04435-05-4.

2.       בהחלטתה האמורה דחתה כב' ראש ההוצאה לפועל טענת המערערת כי פרעה חובה למשיב, על פי פשרה שניתן לה תוקף של פסק דין בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. כב' ראש ההוצאה לפועל קיבלה טענת המשיב, כי היה על המערערת לשלם לו את סכום הפשרה, בסך 12,000 ש"ח במלואו, ללא ניכויים שבוצעו במקור.

          על כך הוגש הערעור שלפני.

3.       הסעיפים מהסכם הפשרה, הנוגעים לענייננו, הם סעיפים 1 ו- 2, וזה דברם:

"1.     לסילוק מלא סופי ומוחלט של כל תביעות התובע כנגד הנתבעת ו/או מי מטעמה, ומבלי להודות באמור בתביעה, תשלם הנתבעת לתובע הפרשי שכר בסך 12,000 ש"ח.

2.       הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 ימים מהיום באמצעות שיק משוך לפקודת ב"כ התובע, עו"ד אליעזר פודורובסקי, שישלח בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובת המפורטת בכתב התביעה."

(ההדגשות לא מופיעות במקור, והן הוספו על ידי).

          מאליו יובן, כי המחלוקת בין הצדדים התעוררה בשל כך, שלא צוין האם על המערערת לשלם למשיב הפרשי שכר בסך 12,000 ש"ח נטו, ולגלם המסים החלים על סכום זה, או שמא מדובר בסכום ברוטו, שאז המעערערת מעבירה לפקיד השומה הניכויים שעליה לנכות במקור, על פי הוראות הדין, ולהעביר למשיב את יתרת הסכום, שנופלת מהסך 12,000 ש"ח.

4.       טענת המערערת היא, כי משלא צויין שהסכום שעליה לשלם הוא סכום נטו, כי אז מדובר בסכום ברוטו, ומשכך, היה עליה לבצע ניכוי במקור ולהעביר את היתרה למשיב. לעומת זאת, המשיב טוען, שבסעיף 2 להסכם הפשרה נקבע, כי "הסכום הנ"ל ישולם באמצעות שיק", ומכאן אנו לומדים, שהמערערת מקיימת את פסק הדין רק אם היא מושכת שיק בסכום של 12,000 ש"ח לפקודת המשיב, משמע - שפרשנות ההסכם מביאה למסקנה, שמדובר בסכום נטו.

5.       מכיוון שהמערערת שילמה למשיב סך 4,874 ש"ח בלבד, והיתר לטענתה נוכה על פי הוראת הדין (מס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות), הגיש המשיב בקשה לביצוע פסק הדין ביחס ליתרת הסכום. המשיבה התנגדה לבקשת הביצוע, וטענה כי פרעה את חובה.

          במסגרת הדיון בטענת המערערת, כי פרעה חובה, נחקרו המשיב ומנהל המערערת בפני ראש ההוצאה לפועל. מתברר, כי הסכם הפשרה שנעשה בין הצדדים לא בא לאוויר העולם כך סתם, אלא שלרשם בית הדין לעבודה הייתה יד רבה בעריכתו. משהתעוררה השאלה האם מדובר בסכום ברוטו או בסכום נטו, פנתה המערערת לרשם בית הדין לעבודה, וביקשה כי יבהיר שמדובר בסכום ברוטו, ואולם, הרשם, בהחלטתו מיום 23.1.2005, קבע: "לא מצאתי בבקשה שלפני כל טעם אשר יצדיק חריגה מן הכלל לפיו, משניתן פסק דין, סיים ביה"ד את מלאכתו".

6.       כאמור, ראש ההוצאה לפועל שמעה את חקירותיהם של מנהל המערערת והמשיב. בהתייחסה לחקירות אלה, קבעה כב' ראש ההוצאה לפועל בהחלטתה, כי לא התרשמה שמי מהם העיד עדות שקר, אך הגיעה למסקנה, שהסכם הפשרה הובן באופן שונה על ידי כל אחד מהם.

          מכיוון שלאור חקירות הצדדים לא יכלה כב' ראש ההוצאה לפועל לקבוע ממצא עובדתי ביחס לכוונת הצדדים בעת כריתת הסכם הפשרה, נפנתה כב' ראש ההוצאה לפועל לפרש את ההסכם "על פי הפרשנות האובייקטיבית הראויה להסכם".

          על יסוד ניתוח הוראות ההסכם, הגיעה כב' ראש ההוצאה לפועל למסקנה, כי מכיוון שבהסכם נקבע ש"הסכום הנ"ל ישולם באמצעות שיק", היה על המערערת למסור בידי ב"כ המשיב שיק בסכום של 12,000 ש"ח, ומשלא עשתה כן, אין לקבל טענת "פרעתי" שטענה.

7.       בפני חזרו הצדדים על טענותיהם, ולאחר ששקלתי טענות הצדדים, הנני מחליט לדחות את הערעור.

          הלכה פסוקה היא, שכאשר מדובר בסכום כסף שהוא שכר עבודה, או הפרשי שכר עבודה (כבמקרה שלפנינו), ציון סכום הכסף, ללא הציון כי מדובר בסכום נטו, מלמד כי מדובר בסכום ברוטו, ועל המעביד לנכות איפוא את המיסים ויתר תשלומי החובה החלים על סכום זה, ולהעביר לזוכה (העובד) רק את היתרה (וראה: ע"א (מחוזי ב"ש) 1097/99 א.מ.ג. בע"מ נ' כהן, דינים מח' לב (4) 833 (1999); ע"ע 254/99 סופרשוק גרינברג נ' מאנה, פורסם באתר "נבו" (1999); דב"ע מח/ 162-3 "דן" אגודה שיתופית נ' מלמלה, פד"ע כ' 460 (1989)).

          כב' ראש ההוצאה לפועל הייתה ערה לכלל האמור, אך מצאה כי פרשנות הסכם הפשרה, על רקע העובדה כי נקבע בו, ש"הסכום הנ"ל ישולם באמצעות שיק", מביאה למסקנה שמדובר בסכום נטו.

          אילו ישבתי לדין כערכאה ראשונה, אפשר והייתי מגיע למסקנה התומכת דווקא בעמדתה של המערערת, ואולם, במסגרת הליך של ערעור, על בית המשפט לבחון האם הערכאה הראשונה טעתה טעות משפטית, וכזאת לא אוכל לומר על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל.

          כב' ראש ההוצאה לפועל ניתחה את הסכם, ואין לומר כי פרשנותה את ההסכם אינה סבירה. ראש ההוצאה לפועל הגיעה למסקנה, שהדיבור "הסכום הנ"ל ישולם באמצעות שיק" משמעותו, שהכוונה הייתה לכך שהמשיב אכן יקבל בסופו של דבר שיק בסכום של 12,000 ש"ח. העובדה כי ניתן היה להגיע באותן נסיבות למסקנה פרשנית אחרת מבין כמה אפשרויות, אין בה די כדי להפוך את החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל על פיה. ראש ההוצאה לפועל הפעילה שיקול דעתה באופן סביר, ועל רקע לשון הסכם הפשרה הגיעה לתוצאה סבירה, ועל כן אין לדעתי מקום להתערב בהחלטתה.